כך הגשים ישראלי לשעבר, חולה במחלה כרונית, את החלום הגדול לשחק כדורסל במקום שבו רבים רק חולמים עליו.
כשיוגב ברדוגו, ישראלי לשעבר היה כמעט בן 18 ובדיוק עמד לסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בפלורידה ארה”ב, הוא החל לפתע לרזות באופן לא טבעי ולסבול מכאבי בטן קיצוניים. בבדיקות מקיפות, בזמן שהוא משיל לא פחות
מ 10 ק”ג ממשקלו הצנום גם כך, התגלתה אצלו מחלת המעיים הכרונית כרון.
באותם ימים שיחק יוגב כדורסל בנבחרת בית הספר בו למד והחלום הגדול שלו היה להגיע ולשחק באחת המכללות היוקרתיות בארה”ב, בלא פחות מה Division 1 (הליגה הנחשבת ביותר בארה”ב במכללות), חלום שלרופאיו ולהוריו היה נראה בלתי ניתן להשגה.
“המחלה שממנה אתה סובל הסבירו לו מיטב המומחים, לא תאפשר לך לשחק כדורסל מקצועי ועלייך להבין שהחלום לקריירה כשחקן מקצועי מסתיימת כאן”. אלא שעבור יוגב, לא הייתה זו הפעם הראשונה שניסו לכבות את חלום חייו והווטו שהטילו עליו המבוגרים, רק גרם לו לחשוב אחרת.
ברדוגו, כיום בן 40, חי בישראל, מנהל את האקדמיה הפרטית המקצועית היחידה בארץ לכדורסל, תחתיה הוא מוציא בכל שנה עשרות שחקנים ישראליים למחנה הכדורסל המקצועי ביותר בארה”ב – STEP IT UP, משמש כמאמן יכולת אישית של איגוד הכדורסל ומציע את סל המוצרים הנרחב ביותר לשחקנים ומאמנים המעוניינים להגיע רחוק וגבוה יותר בתחום.
אבל לפני שהצליח יוגב להגיע לכזה הישג, כאשר בדרך הוא מסמן V על מטרות גדולות אחרות, בניהן להימנות כשחקן במכללות, מאמן במכללות, שחקן ליגת העל בישראל ועוד, נדרשו ממנו תעצומות נפש גדולות והוא ללא ספק ההוכחה שכוח רצון, התמדה, מסירות, אמונה בעצמך ועבודה קשה, הם אלה שיכולים לנצח כל מכשול הניצב בפנינו.
מחלת הכרון לא הייתה המכשול הראשון שנתקל בו יוגב ואולי בזכות המכשולים הקודמים שעבר, היו בו הכוחות להילחם בבלתי אפשרי כשנחתה עליו מחלה כרונית בגיל כה צעיר ולהגשים את חלומו.
אל עולם הכדורסל הגיע יוגב בגיל שנחשב מאוחר יחסית, בכיתה ז’, כאשר החליט להצטרף לנבחרת בית הספר בה למד. ארבע שנים קודם לכן הגיע לארה”ב עם הוריו ואחותו אשר היגרו מישראל והחליטו להגשים את החלום האמריקאי.
יוגב מגיע עם נתונים פיזיים נחותים ועם ההבנה “שאינו מהגבוהים בכיתה”, הוא שומע פעם אחר פעם את קולות הרקע שאומרים לו שהוא נמוך וכי הסיכוי שלו להצליח במקום שבו בולטים כהי עור בגובה של 2 מטר הם קלושים.
כל אלה לא מפריעים ליוגב הצעיר להבין שבכדי להצליח במקום שבו אחרים נכשלו, עלייך לעבוד קשה, להתמיד ולהזיע, והוא עם אמונה פנימית חזקה ואופי של ישראלי נחוש עובד קשה. הנער הצעיר קם בשעות בוקר מוקדמות ויוצא לאימונים, מנסה בכל כוחו להדביק את הפער שצבר ביחס לחבריו לכיתה, שרובם שיחקו כדורסל כבר שנים קודם לכן. עם החזרה מבית הספר הוא יוצא בכל יום לאימונים עם הקבוצה או בלעדיה, משקיע באימוני כושר במטרה להתחזק ולהשתפר ואט אט הופך משחקן ספסל לשחקן שמינייה ובהמשך לשחקן חמישייה מוביל.
ההצלחה האישית מחדירה ביוגב את המוטיבציה להגשים את חלומו של כל שחקן כדורסל ולהגיע לשחק באחת המכללות הנחשבות בארה”ב וללמוד בה את לימודיו האקדמאיים, ובמשך שנות התיכון הוא מתרכז אך ורק במטרה זו תוך שהוא הולך ומשתפר, מתמודד עם כל קולות הרקע מסביב שקוראים לו לוותר, מסבירים לו שהגובה כן קובע ושאין לו עתיד כשחקן ומוטב שיוותר על החלום.
בחזרה לכיתה י”ב – עם גילוי המחלה מתחיל יוגב לקבל טיפול תרופתי ובזמן שהוא עסוק בהחלמה מהמכה שנחתה עליו הוא מחליט להיכנס לאינטרנט שהיה כלי חדש באותם זמנים ולהוציא מידע על כל המכללות הנחשבות בארה”ב. לאחר סינון ולמידת החומר הוא מאתר לא פחות מ 300 כאלה שאליהן הוא מחליט לשלוח טפסי בקשה להצטרף לקבוצת הכדורסל וללמוד במכללה תוך שהוא מקבל מלגה. בכדי לשפר את סיכוייו מכין יוגב טבלאות עם נתונים אודות הישגיו בכדורסל ובמקביל מציג את הישגיו בלימודים ואל כל אלה הוא מצרף פניה אישית מלאת התכוונות.
התשובות לא ממהרות להגיע ויוגב במקום להתאכזב ולהרים ידיים לא מתייאש ופונה לעוד מכללות, מתעקש לנסות ולקבל מלגה. המאמץ משתלם. ארבע מכללות יוצרות עמו קשר, בניהן אפילו מכללת Fresno State University בה מאמן Jerry Tarkanian שנחשב לאגדה.
לבסוף המלגה המיוחלת לא מגיעה, אבל יוגב מלא בטחון עצמי מחליט להירשם לאוניברסיטת הופסטרה בניו יורק, תוך שהוא מנסה להתקבל לקבוצת הכדורסל של המכללה שהנה קבוצה מהמובילות ב 1 Division .
חודשיים לפני המבחנים מקיים יוגב משטר אימונים עצמי סזיפי ובלתי מתפשר. לא המחלה הכרונית שגרמה לו להיחלש באופן קיצוני, לא המרחק מהמשפחה ולא האכזבה מאי השגת המלגה יעצרו בחור נחוש ולהוט להצליח.
כעבור חודשיים מתקיימים מבחנים ללא פחות מ 100 שחקנים שמבקשים להצטרף לקבוצה. מאמן הקבוצה בצעד חריג מחליט לא לקחת אף אחד מאותם 100 נבחנים ויוגב מוצא את עצמו בניו יורק ללא קבוצה לשחק בה.
לאחר לילה ללא שינה מחליט לגשת למשרדי הקבוצה, כאשר בדרך הוא עובר ליד שחקני הקבוצה שמרביתם כהי עור ובעיקר גבוהים. משהו בליבו כמעט ואומר לו לוותר, אבל לא. יוגב מגייס שוב את כל הנחישות שליוותה אותו מילדות ונכנס למשרדים, מציג את עצמו ומבקש להיות עוזר בקבוצה בכל דבר שיצטרכו – הכנת מגרשים לאימונים או משימה אחרת שיידרש לה. הסגל המופתע מחליט לקחת את הבחור הצעיר וכעבור ארבעה ימים שבהם נותן את נשמתו למשרה החדשה הוא נקרא על ידי צוות המאמנים שוב לאותו משרד לשיחה, בה הם מציינים בפניו כי הם לא ראו כזה מוסר עבודה, נחישות ודבקות של איש כל כך צעיר ואין ספק שהוא ראוי להיות שחקן בקבוצה ולא עוזר במגרשים והם רק מבקשים ממנו להדביק את כל השחקנים בתכונות האופי יוצא הדופן שלו.
עם היציאה מהמשרד באותו היום, יודע יוגב שלא הגובה, לא המחלה, לא חוסר התמיכה שקיבל מהבית ולא אי השגת המלגה המבוקשת, אף אחד מאלה כבר לא יעצרו אותו. הוא בדרך להגשים חלום.
בין השנים 2001-2003 משחק יוגב במכללה ומתקדם בלימודיו האקדמאיים, תוך שהוא כבר מסמן לעצמו את היעד הבא – לשחק במכללה שהקבוצה שלה משחקת ב 1 Division וכך בין השנים 2003-2005 הוא מתקבל למכללת ברנדייז והופך לשחקן מוביל בקבוצה, עד שלצערו סבל מפציעה ברגל, תוך שהוא מתקדם ועושה במקביל תואר במנהל עסקים.
עם סיום לימודיו מחליט יוגב שהנו ציוני גאה לעלות לארץ והוא מתקבל לליגת העל ומתחיל לשחק במכבי גבעת שמואל בין השנים 2005-2006.
לאחר שנה בלבד, נקרא על ידי אביו לחזור לארה”ב בכדי לסייע לו בעסקי הנדל”ן המשפחתיים ויוגב עוזב את הארץ וחוזר הביתה.
כעבור שנתיים נוחתת על המשפחה מכה קשה, כאשר אבי המשפחה נפטר בגיל צעיר מידי.
יוגב שעובר משבר אישי מחליט ב 2009 בעקבות שיחה עם חבר טוב לחזור למה שיש לו בלב, לעזוב את עסקי הנדל”ן ולהתחיל לאמן כדורסל באימון אישי. הוא מול שחקן, השחקן מולו. האימונים האישיים מציתים ביוגב את התשוקה והלהט והוא מסמן את היעד הבא וכעבור זמן קצר מקים את Step It Up, כאשר המטרה הניצבת לפניו הנה הרצון לקדם ולשפר את הכדורסל היהודי בעולם ובארץ, לעצב את אופיים של ספורטאים צעירים, להכין אותם לחיים תוך שהם לומדים להתמודד עם מצבי לחץ, ניהול אישי וקבוצתי, האבחנה בין הרגעים שבהם צריך ללחוץ, לאלה שבהם צריך לסגת ועוד.
האימונים האישיים הופכים אט אט לאימונים קבוצתיים ויוגב מבין שעליו לעשות מעשה. כך נולד מחנה הכדורסל המקצועי החשוב והיסודי ביותר בארה”ב המתקיים סמוך לניו יורק וכולל שישה שבועות של מחנה בתנאי פנימייה, עם עשרות מאמנים, במתקנים המתקדמים ביותר, עם ילדים ונערים המגיעים מ 10 ארצות, כולל ישראל ו 18 מדינות.
בין השנים 2009 ל 2022 עברו ב Step It Up אלפים רבים של שחקנים מרחבי העולם והמותג Step It Up התפתח והפך לאקדמיה מקצועית לכדורסל, בישראל, המציעה סל של מוצרים רחב, בין היתר:
- מחנה הכדורסל המקצועי בניו ג’רסי ארה”ב בכל קיץ במשך לא פחות משישה שבועות.
- מחנה כדורסל בכל קיץ בישראל במשך שבועיים, בשילוב שחקנים ומאמנים אמריקאיים.
- אקדמיה לכדורסל בתנאי פנימיה בכפר הנוער בן שמן.
- תכנית מנטורינג ואימונים למאמנים, מנהלים מקצועיים ולבעלי אגודות.
- אימונים אישיים, מחנות שיפור יכולת אישית מצומצמים ואימונים מנטאליים.
- הרצאות ועוד.
מותג הדגל של יוגב הנו מחנות הכדורסל וההבדל בין Step It Up לבין מחנות אחרים הנו ההבנה כי מעבר לצורך לשפר ולחדד את יכולות משחק הכדורסל אצל הנערים, צריך לשפר ולעבוד גם על האופי שלהם ולהכשיר אותם כבני אדם.
שחקנים אשר מגיעים ל Step It Up ומזהים אצלם חוסר בטחון כתוצאה מגובה או נתונים פיזיים אחרים שהנם נחותים, שחקנים עם בעיות משקל או חוסר בטחון, מיד מקבלים מיוגב ומהצוות המלווה את משנתו וכאשר הוא מדבר על גובה למשל, מדגיש יוגב כי מעולם לא האמין בזה שהוא נמוך וכי עבורו הגובה נמדד בלב, בראש, בנחישות וברעב למשחק שהוא הרבה מעבר לגובה.
ומה עם מחלת הכרון?, שנים רבות עברו מאז שהתגלתה, אלא שמאז המחלה רדומה ואינה מפריעה ליוגב להמשיך ולהגשים חלומות.
בשנים האחרונות הצליחו יוגב וצוות Step It Up לקדם שחקנים שחלמו להגיע למכללות או להישגים גדולים בישראל וסייעו להם להגשים את החלום. אחד השחקנים שאותם מלווה יוגב מאז גיל 13 הוא ים מדר – שחקן פרטיזן בלגרד הצעיר והמבטיח. אין ספק שמדובר בתכנית שעובדת. זהו לא גימיק, שחקנים מגיעים, משקיעים בהם ומלמדים אותם לתת עבודה ובפרוש לא הולכים לישון עד שיש תוצאות. זו הגישה וזו הדרך.
רוצים להצטרף ל Step It Up ? כנסו עוד היום – https://timetostepitup.co.il/
